המוזיקה של היום זה לא מה שהיה פעם! האמנם?
כולנו היינו בני 16 פעם. כחובבי מוזיקה ומוזיקאים בתחילת דרכם, היינו נחשפים יום-יום ללהקות חדשות ומרגשות, מאזינים לאלבומים שלמים בלופים, מתרגשים מכל הופעה של להקה שמגיעה לעיר שלנו ורצים לספר לכל החברים כשהגיע דיסק חדש לחנות במהדורה מוגבלת.
השנים האלה עברו וחלפו, ומי שבחר לעצמו את המוזיקה כדרך חיים נתקל פתאום באתגר חדש - האזנה למוזיקה זה לא מה שהיה פעם.
זה נשמע טרחני וזקן, ואולי מתחבר לאמירות כמו "המוזיקה של היום זה לא מה שהיה פעם", אבל זה בסך הכל תוצר של מסלול החיים שבחרנו לעצמנו. כמוזיקאים, אנחנו חיים ונושמים מוזיקה כל יום, כל היום. מנגנים, מפיקים, מעבדים, ממקססים, מאזינים ומופיעים - וכל התפיסה שלנו לגבי אותה מוזיקה תמימה וקסומה משתנה.
פתאום - קשה להתרגש ממוזיקה חדשה, ובמקום זה המוח פונה לנתח אותה (את ההפקה, הנגינה, המיקס - וכל רובד ואלמנט אחר שתופס לנו את האוזן). תופעה זו מוכרת אצל הרבה אנשים בעולמות האמנות - ואולי המוכרת מכולם היא אצל אנשי הקולנוע, שתוך כדי הלימודים מבינים שיותר הם לא יוכלו לראות סרט ולהנות ממנו כמו פעם - לפני שידעו את כל מה שעומד מאחוריו.
כמוזיקאים מקצועיים אנחנו לא יכולים שלא לנתח את המוזיקה שאנחנו שומעים. אנחנו מודעים לכל תהליך ההפקה, שומעים סאונדים וסמפלים שישר מגרים לנו את החושים הטכניים ("איך יצרו את זה" / "מאיזה ספרייה דגמו את זה" / "איזה פרוסס עשו כדי לגרום לזה להישמע ככה") או את החושים המוזיקליים (מהלכי אקורדים, עיבוד, ריתמיקה וכל רובד מוזיקלי) ובמקום להנות מהשיר או האלבום כיצירה שלמה, אנחנו יורדים לפרטים ומנתחים אותם עד שכבר קשה לנו לשמוע שיר - אלא אוסף של פרטים.
ומה הפתרון? לצערי, זהו מצב שאיתו גם אני מתמודד בשנים האחרונות וקשה לי להגיד שמצאתי פתרונות. הדבר הראשון הוא אולי לא לחשוב על המצב כבעיה, אלא כדרך חדשה בה אנו חווים מוזיקה. ניתנה לנו הזכות להבין את מאחורי הקלעים של העולם הקסום הזה ובעזרת הכלים איתם אנחנו עובדים יום יום, אנחנו יכולים להעריך, להנות ולחוות מוזיקה בצורה שרוב האנשים לא יבינו.
דרך נוספת היא לייצר הפרדה בין העבודה לבין האזנה בשעות הפנאי. כאשר אנחנו עובדים, נאזין למוזיקה אותה אנחנו יוצרים או לרפרנסים בצורה מקצועית, מבוקרת ומנתחת. כאשר אנחנו באוטובוס, בים או סתם בערב שקט בבית, זה הזמן לחזור להיות בני 16, לנצל את יתרונות העולם המודרני (סטרימינג, יוטיוב ומאגר אינסופי של כל מוזיקה שרק נרצה) ולצלול לתוך אלבומים חדשים, צלילים מרגשים ולתת למוזיקה לגעת בנו מבלי בהכרח להקשיב לכל פרט ולנסות להבין כיצד נוצרה.
בסופו של דבר, כנראה שמה שבאמת חשוב - זה שהמוזיקה עדיין קסומה בדרכה שלה, גם אם אנחנו מבינים ומנתחים אותה יותר מהמאזין הממוצע. ואם נצליח לאזן בין דמות המוזיקאי המקצועי לבין דמות החובב מוזיקה (שתיהן קיימות אצלנו במקביל) - נצליח להנות מכל העולמות!
