המוזיקאי במאה ה-21 - מעבדות לחירות - האמנם?
"The band is just fantastic, that is really what I think, Oh, by the way, which one's Pink?"
(Pink Floyd - Have a Cigar / Lyrics: Roger Waters)
עבדות
כמעט מראשית עידן המוזיקה המערבית, מוזיקאים מעולם לא היו חופשיים. בעבר היו אלה חצרות המלך והכנסיות שהיו המעסיקים העיקריים של המוזיקאים ואלו, בתמורה לפרנסה, נאלצו ליצור מוזיקה בהזמנה ולמעשה רוב עבודתם לא הייתה יצירה חופשית.
במאה ה-20 התחלפו הכנסיות והמלכים בחברות התקליטים, שיצרו במו ידיהם את "תעשיית המוזיקה" המודרנית, והיוו למעשה שומר הסף שקובע מי יזכה להגשים חלום ולממש את כשרונו ומי יידון לכתיבת שירים למגירה למשך שארית חייו.
אין זה מקרה שחברות התקליטים נוצרו - היה בהם צורך. המוזיקאים, כמו כמעט כל בעלי המקצוע, היו מאז ומתמיד טובים מעל להכל בדבר אחד - מוזיקה. אך עם התפתחות התעשייה, נוצר צורך בגורם עסקי שיידע לתווך בין המוזיקאים לבין הקהל ואמצעי השידור והתפוצה שהלכו וצברו תאוצה לאורך המאה (תקליטים, רדיו ולאחר מכן טלוויזיה).
אם נתמקד בחצי המאה השנייה של המאה ה-20, ניתן לומר שלמוזיקאי הייתה אפשרות אחת כדי "להצליח" ולהתניע קריירה מקצועית - להיות מוחתם בחברת תקליטים. חברות התקליטים, שהן חברות עסקיות מיסודן, עסקו בחיפוש בלתי פוסק אחרי הכוכב הבא, הזמר/זמרת/להקה שיביאו את הבשורה החדשה במוזיקה הפופולרית. וברגע שהן מצאו את אותו כוכב פוטנציאלי - הן דאגו לכל מה שצריך לקרות - אולפן הקלטות, מפיק מוזיקלי, נגנים, שיווק, יחסי ציבור, הפצה, סיבובי הופעות וכו'.
בתמורה? רוב המוזיקאים נאלצו לוותר על עקרונות מסוימים, לעגל פינות, לשנות את הסגנון ועוד שלל דרישות כאלו ואחרות שהגיעו מצד חברות התקליטים במטרה למסחר ולשווק את אותו מוזיקאי בדרך שתמכור הכי הרבה עותקים.
בתקופה זו, חברות התקליטים היו עבור רבים הדרך היחידה להפיק אלבום בסטנדרטים מסחריים, קל וחומר להתניע קריירה מקצועית במוזיקה. ומסיפורים רבים, אפשר לומר שזו הייתה סוג של עבדות.
חירות
בסוף שנות ה-90 החלה מהפכה בעולם - מהפכת האינטרנט. אותה רשת מסתורית שייעודה בהתחלה היה שיתוף ידע בתוך האוניברסיטה הלכה וצברה תאוצה - וההשפעה על תעשיית המוזיקה לא איחרה לבוא: הורדות פיראטיות, דיסקים צרובים, ירידה בהכנסות ממכירות.
במקביל - עולם ההפקה המוזיקלי החל להשתנות. המעבר לעבודה באמצעות מחשב (שינוי שגם לו לקח מעל לעשור לחלחל) - עם שיפור תמידי באיכות האודיו הדיגיטלי ואפשרויות היצירה ומוצרים חדשים וזולים המאפשרים לכל אחד להקים אולפן ביתי או תחנת עבודה/יצירה - החל לפתוח אפשרויות חדשות לכל אותם מיליוני אנשים מוכשרים מסביב לעולם, שכל מה שרצו זה להביע את רעיונותיהם המוזיקליים.
שני התהליכים האלו, שקרו במקביל מסוף שנות ה-90 ועד היום, הביאו תוך 20 שנה למציאות חדשה לחלוטין:
חברות התקליטים הגדולות צמצמו משמעותית את נפח ההשקעה שלהן באמנים חדשים, חברות תקליטים בינוניות וקטנות נכחדו כמעט לחלוטין.
החלום להיות מוחתם בחברת תקליטים הפך מרחוק לעל גבול הבלתי אפשרי (קל וחומר להיות מוחתם ולקבל מימון מלא להפקה של אלבום).
פלטפורמות אינטרנטיות קמו ואיפשרו לכל אחד לפרסם את המוזיקה שלו ופוטנציאלית - להגיע לקהל בכל העולם.
כוחו של האלבום, כ"יצירת הדגל" של כל מוזיקאי, הולך ופוחת אל מול המלך החדש - הסינגל.
למעשה, כל אחד יכול להפיק היום אלבום. בין אם בעבודה עצמית לחלוטין, על ידי השקעה של כמה אלפי שקלים במחשב-תוכנה-ממשק-מיקרופון, ובין אם בעבודה משותפת עם מפיק מוזיקלי באולפן הקלטות מקצועי - העלויות נמוכות בעשרות ומאות אחוזים לעומת המאה הקודמת.
ניתן לומר שכיום, כל אחד שרוצה ליצור מוזיקה, יכול לעשות זאת ויתרה מכך, להגיע לקהל רלוונטי שיהנה להאזין למוזיקה של אותו אמן.
האמנם?
נראה שאנחנו עדיין באמצעו של תהליך השינוי של תעשיית המוזיקה אל תוך המאה ה-21. במקביל ליתרונות שהביאה עלינו העת המודרנית, אני חסרון אחד עיקרי:
אם בעבר נדרש ממוזיקאי להיות טוב ומקצועי במה שהוא עושה ולהישמע לבוסים מחברת התקליטים, היום המוזיקאי הוא עסק עצמאי לכל דבר. מעבר ליצירה והפקת המוזיקה, שהיא לב ליבו של התהליך, המוזיקאי נדרש להיות גם יחצ"ן, מנהל, משווק דיגיטלי, בוּקר, ולעסוק בהרבה עבודות ומשימות שבעבר היו ממלאים אנשי מקצוע מתוך חברת התקליטים.
עבור אנשים מסוימים זה יכול להיות נהדר, וזו בהחלט הגדרה לחירות - להיות עצמאי ואחראי ב-100% על המוזיקה, הקליפים, ההפצה, ההופעות וכו'. אבל עבור הרבה מוזיקאים, מוכשרים ומצוינים, זה פשוט יותר מדי. לא כל אחד בנוי מהחומר הנדרש ליזם/עצמאי, ונראה שהרבה מוזיקאים ייפלו בדרך לא בגלל שהמוזיקה לא טובה או רלוונטית - אלא כי הם פשוט לא יודעים איך לנהל עסק (וזה בסדר! הם מוזיקאים!).
לתוך הוואקום הזה, שהשאירו חברות התקליטים שמתקשות לייצר רווח ובוודאי לא ימהרו להשקיע באמן חדש ואנונימי, נכנסים אנשים מקצוע בתחומים שונים, שהעבודה המשותפת איתם אמנם תקל ותמקד את דרכו של המוזיקאי המודרני, אך כמובן שגם תעלה כסף ולעתים כסף רב.
מבט לעתיד
המאמר הזה נכתב על מנת להציע פרספקטיבה, וכמובן שאינו מקיף דיו. וקיימים בעולם מחקרים ומאמרים הסוקרים את המגמות השונות בתעשיית המוזיקה בצורה מדויקת ומקיפה.
עם זאת, להערכתי התהליכים שהחלו בסוף שנות ה-90 טרם הסתיימו, ובעוד 10-20 שנה נהיה עדים לתעשיית מוזיקה חדשה, שבה יימצא איזון חדש בין העבדות לחירות. מודלים חדשים של חברות תקליטים יופיעו, פלטפורמות חדשות להפצה ויצירת רווח מהמוזיקה ועוד כלים ליוצר העצמאי לקדם את עצמו ואת יצירתו.
אנחנו חיים בתקופה מרתקת שעוד ייכתבו עליה בספרי ההיסטוריה של המוזיקה - תקופת יציאתם של המוזיקאים מעבדות לחירות.
חג פסח שמח!
