למה הטכנולוגיה לא החליפה את המתופף האנושי (עדיין)
בעולם בו הטכנולוגיה מפתחת ומתקדמת בקצב שיא, אנו עדים סביבנו בצורה יום – יומית להחלפת האדם על ידי המכונה והפיכת תפקידים רבים ללא רלוונטיים יותר לאדם בשר ודם.
בתעשיית המוזיקה, נראה כי על פניו כי אחד מהנפגעים העיקריים מההתפתחות הטכנולוגית הוא המתופף האנושי – מאז הופעתן של מכונות התופים והסמפלרים הראשונים לפי כחמישה עשורים – השימוש בכלים אלקטרונים להפקת קצב רק הלך והעמיק. ז'אנרים שלמים כגון טראנס, האוס וטכנו נוסדו על בסיס הטכנולוגיה האלקטרונית והוציאו לחלוטין מהתמונה את הסאונד של תוף אקוסטי אשר מנוגן על ידי מתופף אנושי, תוך יצירת אסתטיקה חדשה של סאונד. גם בגזרת חיקוי אלקטרוני של סאונד אקוסטי נרשמה התקדמות משמעותית לאורך השנים, כאשר כיום מערכות תופים אלקטרוניות, מכונות תופים ותוכנות מבוססות דגימות מציעות מגוון סאונדים אקוסטיים אשר מוקלטים מראש בתנאים אופטימליים, ומסוגלים לעבור מגוון עצום של מניפולציות איתו לא ניתן להתחרות בעולם האקוסטי – החל מבחירת גודל החדר, גובה התקרה והחומר ממנו עשויים הקירות, ועד להחלפת גודל התוף, סוג העץ שלו וסוג העור המותקן עליו. עם כל היתרונות הטכנולוגים האלו, בצירוף למורכבות היחסית של הקלטת תופים באולפן, אכן ניתן לראות ירידה מסוימת בשימוש במתופף חי, ביחוד בתעשיית האינדי. לעומת זאת, ניתן לראות כי בצמרת המיינסטרים העולמי, בין אם בהפקת אולפן ובין אם בהופעות חיות, עדיין נעשה שימוש של קבע במתופף בשר ודם. בין אם הסאונד שלו נקי ובין אם ערוך ומעובד ללא היכר, מתופף אנושי מייצר דבר שאותו הטכנולוגיה עדיין לא הצליחה לחקות – הFeel האנושי.
מה זה הFeel האנושי? מחקר של ד"ר הולגר הניג הגרמני משנת 2011 ניסה לנתח בצורה מדעית את הFeel האנושי. הניג חקר את עבודתו של המתופף ג'ף פורקארו, אשר ניגן בין היתר עם Toto , Steely Dan, מיילס דיוויס, דיוויד גילמור, ועוד כוכבים רבים. הניג בחן את היחס שבין נגינתו של פורקאו לTime של היצירה – מתוך הבנה כי מתופף אנושי, מאומן ומדויק ככל שיהיה, אינו יכול לנגן ברמת דיוק של מכונה. מכות אנושיות יאחרו או יקדימו את הTime בכמה אלפיות השנייה (וגם יאופיינו בשינויים דינמיים בעוצמת המכה), וזה בדיוק מה שיוצר את הFeel של נגן אנושי, ומנגד גם מושך ומעניין את האוזן של המאזין האנושי.
הניג גילה במחקרו תגלית פורצת דרך – ניתוח של כל ה"סטיות" המיקרוסקופיות של פורקארו מהTime גילה תבנית של פרקטל - צורה פיזיקלית בה השלם מורכב מתעתיקים כמעט זהים של עצמו. הפרקטל קיים במקומות רבים בטבע, ומרכיב דברים כגון כלי הדם והריאות שלנו, עלים של צמחים ופתיתי שלג.
זוהי צורת ארגון ואיזון של הטבע, וכעת מסתבר כי גם יש לה חלק בגרוב ובFeel האנושי. הניג גילה כי דגימה של עשר שניות נגינה תכיל בתוכה את אותם היחסים פנימיים כמו בדגימה של שלוש דקות של נגינה, ולא די בכך – ישנם למעשה מספר פרקטלים אשר מתקיימים במקביל (כמו Time ודינמיקה) ואינם תלויים זה בזה. זאת אומרת – מהר יותר לא בהכרח אומר חזק יותר ולהפך. סיקוונסרים, מכונות תופים ופלאגינים רבים מכילים בתוכם פונקציה של Humanizing – הזזה מכוונת של אלמנטים מהTime המדויק, אך נראה כי גם אופציה זו לא מצליחה לחקות את הנגינה האנושית, והממצא של ד"ר הניג מגלה בדיוק את הסיבה – פונקציית Humanizing מזיזה אלמנטים בזמן בצורה רנדומלית, בעוד הFeel האנושי אינו רנדומלי בכלל, אלא פרקטל בעל יחסים פנימיים מורכבים.
קישור למחקר: https://journals.plos.org/plosone/article?id=10.1371/journal.pone.0026457#amendment-correction
המתופף השוויצרי ג'וג'ו מאייר נוטה להתייחס רבות להבדלים שבין האדם למכונה, ומציג גישה פילוסופית יותר לעניין. אלמנט האלתור אשר קיים בנגינה האנושית, הוא לדעת מאייר ההבדל המרכזי בין נגינה אנושית לזו של מכונה. המחשבים, לטענת מאייר, הם יצורים בינאריים אשר ניתן לפרק כל החלטה שלהם לבחירה בין 0 או 1, בעוד הבחירות האינסטיקטיביות שהאדם עושה בעת נגינה חיה, נופלות להגדרתו בתחום האפור "בין אפס לאחד".
אל התחום הזה, לדעתו של מאייר, לא הצליחו המחשבים להיכנס עדיין, אך הם בהחלט מתקרבים. מאייר טוען כי על מנת להישאר רלוונטי בעידן הטכנולוגי המתקדם, על המתופף האנושי להעמיק ולהעצים את התכונות האנושיות בנגינה שלו, בין היתר בעזרת טכניקה אותה הוא מכנה Reverse Engineering מהעולם הדיגיטלי – חיקוי של ביטים אלקטרונים על ידי מתופף חי, על מנת להחצין את ההבדלים הטבעיים בין השניים. ג'וג'ו מאייר מדבר על זה בTED:
דעתנו, כמו דעת רבים, היא שאין סיבה לבחור בין השניים ואפשר בהחלט ליהנות מכל העולמות. השילוב בין התופים האקוסטיים והאלקטרונים עובד טוב מאוד בהופעה חיה – בעזרת שימוש במחשב, טריגרים, סמפלרים ומודולים כגון הRoland SPD , וכמובן שעל אחת כמה כמה במסגרת הפקה אולפנית. ניתן בהחלט להגיד כי הסאונד המאפיין את מוזיקת הפופ – רוק של ימינו מתאפיין בשילוב שבין הFeel האנושי לעוצמה והסאונד האלקטרונים. נסיים בדוגמא שהופקה אצלנו באולפן – מתוך הטראק Patzpatz של ההרכב האלקטרוני F.E.TIGER. בדוגמא הראשונה ניתן לשמע את הטראק עם התופים המתוכנתים בלבד, אשר הופקו In the box תוך שימוש בפלאגינים וסמפלים שונים.
בדוגמא השנייה ניתן לשמוע את אותו הקטע, עם תוספת קטנה אך משמעותית – הקלטנו לקטע נגינה בתופים חיים, תוך שימוש בשני קונדנסרים בהצבת Overhead
בלבד. כלומר, כל הסאונד של הצבות המיקרופונים הקרובות, אשר מאפשרות לנו לשמוע בבירור כל תוף בנפרד, מגיעות עדיין מאותם תכנותים הקיימים בדוגמא הראשונה, אך להם נוסף רובד נוסף של המערכת בשלמותה בחדר – מה שמוסיף למיקס את התזוזות האנושיות בטיים, האוברטונים השונים המופקים בנגינה, תנועת המצילות הטבעית, או בקיצור – הFeel האנושי.
