שלושה עקרונות שלמדתי מלעשות סאונד בהופעות

עולם הסאונד הוא עולם רחב הנוגע בכולנו. אולפני הקלטות, אולפני הפקה, עיצוב סאונד למדיה, פוסט פרודקשן, אולפני טלוויזיה, תחנות רדיו, הופעות, פסטיבלים, אירועים. בכל אלו נדרשים אנשי סאונד לחבר, לנתק, לנתב, להגביר, להנמיך ובעיקר - למקסס ולשלוט בכל הפן הסוני.

בכל עולם כזה, צורת העבודה, הדגשים והעקרונות משתנים ומתאימים את עצמם למטרה הסופית (הפקת אלבום, מיקס לסינגל לרדיו, שידור חי מאולפן עם פאנליסטים ועד למיקס בלייב ל12 להקות אחת אחרי השנייה בפסטיבל), לתנאים, לציוד הקיים וכו'.

בשנים האחרונות יוצא לי לחלק את זמני בין עבודה באולפן לבין עבודה כסאונדמן וכבקליינר בהופעות חיות ובאירועים. הנה כמה דברים שלמדתי דווקא מעולם הלייב, אשר תרמו הרבה למתודולוגיית העבודה שלי באולפן:

1. ארגז כלים נתון או Less is More - בסיטואציות רבות באירוע או בהופעה, הציוד הקיים אינו נתון לבחירתך. במיקסר לא יהיו 30 סוגי EQ ו20 קומפרסורים, המיקרופונים לא יהיו נוימנים וטלפונקן ולא בטוח שיהיה הרבה זמן לסאונדצ'ק. כל אלו - מחייבים אותנו ללמוד לעבוד עם ארגז כלים נתון ולעיתים מינימליסטי, ועדיין לשאוף לתוצאה המקסימלית ולהוציא את המיקס הטוב ביותר שניתן. נסו לקחת את רעיון ארגז הכלים הזה לאולפן שלכם - מה היה קורה אם הייתם "נאלצים" למקסס שיר עם שימוש בסוג אחד של EQ בלבד? האם זו באמת מגבלה? אני

מזמין אתכם לנסות, ומבטיח לכם שתגלו שמגבלה - זה בטוח לא.

2. סורס טוב, הכל טוב - קחו להקה טובה, מאומנת ומקצועית, עם עיבודים טובים, כלי נגינה איכותיים ומשמעת על הבמה - והיא תישמע מיליון דולר. גם על מערכת של שני מוגברים עם מיקסר אנלוגי. להבדיל - קחו במה עם ציוד High End, המיקרופונים הכי טובים, מערכת Line Array ענקית ומיקסר של ימאהה או דיג'יקו - ולהקה סבירה - וזה פשוט לא יישמע טוב. העיקרון הזה מאוד ברור בעבודה בלייב, אך באולפן הרבה פעמים אנו נופלים למלכודת ה-Fix it in the Mix. הסנייר נשמע לא משהו? לא נורא, נוסיף טריגר. המגבר גיטרה קצת מרעיש? בקטנה, נערוך את זה אח"כ. הלהקה לא יושבת Tight? נעשה להם Quantize. במקום כל אלו, השקיעו זמן בלכוון את הכלים, להציב מיקרופונים בצורה מדויקת, לבדוק יחסי פאזות - ולא לפחד להעיר לנגנים במידה והם לא מדויקים מספיק. רק ככה תוציאו סורסים איכותיים שיהיה קל וכיף ולמקסס.

3. סדר פעולות - בסיטואציה של סאונדצ'ק לפני הופעה/אירוע, לרוב נהיה נתונים ללחץ של זמן - וזה עוד לפני בעיות טכניות, אילוצים ובלת"מים. מסגרת הזמן הזו עלולה להכניס גם אותנו וגם את המוזיקאים ללחץ, לייצר בעיות תקשורת ולהביא למצב שבו הסאונדצ'ק לא קורה כמו שתיכננו. אחד הדברים שעוזרים לי להתמודד עם זה הוא סדר פעולות יחסית קבוע שסיגלתי לעצמי (ושלמדתי מלראות סאונדמנים מנוסים בפעולה), וכך גם באולפן. ברגע שאני ניגש לסשן הקלטה או לסשן מיקס ויודע בדיוק מה השלבים שאני עומד לבצע, באיזה סדר, וכמה זמן פחות או יותר כל אחד מהם ייקח - הרבה יותר קל לי להגיע לתוצאה הרצויה, בפחות זמן ובפחות מאמץ. גם כאן, קורה לא פעם שבאולפן - בו הרבה פעמים האווירה חופשיה ומשוחררת יותר לעומת עולם הבמה, נוהגים למרוח זמן. לדעתי - דווקא הפוקוס, המתודיות ויצירת מסגרת זמנים הם אלו שיעזרו לנו להגיע למקסימום תוצאה, במינימום זמן ומאמץ (וכך לבזבז פחות שעות אולפן, וללהקה נשאר כסף ספייר לארוחת ערב :)

את שלושת העקרונות הללו ניתן ליישם כמובן בעוד המון תחומי עבודה וחיים, ובכוונה לא ירדתי לדוגמאות פרקטיות - מכיוון שכל אחד יכול לקחת את זה לתחומים הרלוונטיים אליו.

ואיזה עוד טיפים יש לכם לעבודה יעילה ונכונה? שתפו אותנו בתגובות!